<h1>כל בו תקון המשים בנו לתלמוד תורה סימן ע"ד</h1>
<h2>דף ל.</h2>
נהגו כשאדם מכניס בנו לתלמוד תורה שכותבין לו האותיות על קלף או על לוח ומרחיצין אותו ומלבישין אותו בגדים נקיים ולשין לו חלות בדבש וחלב ומביאין לו פירות ומיני מגדים ומוסרין אותו לתלמיד חכם להוליכו לבית הספר ומכסה אותו תחת כנפיו ומוליך אותו לבית הספר ומאכילין אותו מן החלות בדבש וחלב ומן הפירות ומיני מגדים ומקרי' אותו האותיות ואחר כך מחפין אותן בדבש ואומ' לו שילחוך הדבש מעל גבי האותיות ואחר כך מחזירין אותו לאמו. וכשמתחיל ללמוד תורה מתחילין לו תורת כהנים בספר ויקרא ועושין לו סעודה של שמחה לפי שדומה לאביו כאלו מקריבו לפני הר סיני כדכתיב ביום הזה באו מדבר סיני אמרה תורה כל יום ויום יהיו בעיניך דברי תורה כאלו היום נתנו כדכתיב ביום הזה ולא כתוב ביום ההוא. ומה שמאכילין אותו פירות ומיני מגדים זכר למעדנים שנתעדנו ישראל במדבר כגון מן ובאר ושליו. ומה שלשין בו חלות בדבש וחלב זכר לויניקהו דבש מסלע וכתיב דבש וחלב תחת לשונך. ומה שמתחילין לו בספר ויקר' שכן אמרו ז"ל מתחילין לתינוקות בספר ויקר' לפי שאמר הקדוש ברוך הוא יבאו טהורים ויתעסקו בטהרות ומעלה אני עליכם כאלו הקרבתם לפני קרבן. ויש שמחזרין לתלמיד חכם להוליכו לבית הספר שכן במתן תורה חזר הקדוש ברוך הוא על משה שהיה אדם גדול וענו מאד ומה שמחפה אותו תחת כנפיו לחנכו בתורה דרך ענוה וצניעות שכן כתוב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וכל כך למה כדי שתתקיים התורה לדורות עולם שמעשיהם של צדיקים קיימים לעולם. ומה שמחפין האותיות בדבש אחר שקרא אותן ומלחכין אותן אליו כדי שיהיו דברי תורה בפיו כדבש למתוק. ויש שמקפידין שאין מניחין ללוש החלות אם לא בתולה כמו שמצינו שהקפיד הקב"ה בפולטת שכבת זרע בנתינת התורה דכתיב שלשה ימים אל תגשו אל אשה ומה שמפתין אותו בתחילה ואחר כך מכין אותו ברצועה שכן במתן תורה בתחילה כתוב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כלומר אין עליכם אלא קבול שכר ולבסוף כתוב זובח לאלהים יחרם. מחלליה מות יומת ושאר עונשין. ומרגילין התינוקות לנענע גופן בעת הלמוד כמו שכתוב במתן תורה וירא העם וינועו וזהו שאמר דוד עבדו את ה' ביראה וכן אמר שלמה כמו שכתוב שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר (ואמר) [ואמרו] ז"ל אל תקרי שושנים אלא ששונים ואל תקרי מור עובר אלא מר עובר שצריך התלמיד שיהיה עומד באימה וביראה לפני הרב. ומנין שכל המעשים האלו תלוין בנתינה שנאמר והודעתם לבניך. וכתיב יום אשר עמדת מלמד שביום שאדם מכניס בנו לתלמוד תורה הוא לפני ה' כיום שעמדו ישראל בחורב. המנהג הזה היה מנהג קדמונים והיו נוהגין אותו זקני ישראל בירושלים ועוד היום נוהגי' אותו במקצת מקומות ועוד היה מנהג טוב ויפה בירושלים שהיו מחנכין בניהם ובנותיהם להתענות ביום התענית כבן ג' וכבן ד' עד עצומו של יום ומד' ועד ה' היו מחנכין אותן להשלים. ואחר כך אביו סומכו ומקריבו לפני כל זקן לברכו שיזכה לתורה ולחופה ולמעשים טובים. וכל מי שהיה בעירו גדול ממנו היה עומד ממקומו ועומד לפני הגדול והיה משתחוה לפניו שיתפלל בעדו ללמדך שהם נאים ומעשיהם נאים וכל יצר מחשבותם לשמו יתעלה. והיו מוליכין בניהם הקטנים בבתי כנסיות כדי לחנכן ולזרזן במצות.
